לשחות כל הדרך
באחד הימים החמים של ספטמבר מצאתי את עצמי בפרבר של רומא. חיכינו לפרנצ'סקו ש"כמו תמיד מאחר" התלוננה פרנצ'סקה בחיתוך דיבור איטלקי אופייני מלווה בתנועות ידיים מוגזמות. ככל שעבר הזמן חששתי יותר ממה שפרנצ'סקה תעשה לפרנצ'סקו כשיגיע. נשבע לכם. בלתי צפויות האיטלקיות של רומא. לאחר כשעה הגיע פרנצ'סקו בחריקת בלמים בתוך הפיאט מולטיפלה שנת 98 שלו. המכונית הזאת כל כך מכוערת ופרקטית. חיוך אחד שלו ופרנצ'סקה התרצתה וסלחה לאיחור שלו כמו שסולחים לגורו. פרנצ'סקו הוא אכן גורו. הגורו של swimtrekking באיטליה ואולי בעולם כולו. הכל התחיל כשהיה ילד בחופשות של משפחת קבלרי בסיציליה. בדיוק כמו ב"כחול הגדול" אבל במקום למטה לאורך. כנער התחיל פרנצ'סקו קבלרי לשחות לאורך החופים והצוקים של איים קטנים בסיציליה ומאז לא הפסיק. התחביב התפתח לספורט חוויתי המשלב שחיה, שנורקלינג ואתגר בים. אפילו היה ראשון להקיף את האי אלבה – אי המתים של נפוליאון.
משם נסענו למחסן של פרנצ'סקו המשמש את האגודה ל- swim trekking אותה מנהל ומפעיל פרנצ'סקו. הצטרפו אלינו גם מרינה, פסיכולוגית איטלקיה צעירה ופאולה, שדרנית טלויזיה ושחקנית איטלקיה. מדדנו חליפות שחיה מיוחדות, מסיכות ושנורקל, סנפירים, גרבי שחיה מיוחדות, ברדס וחולצות לייקרה ארוכות. בחום של ספטמבר בתוך מרתף ברומא היה מאד חם עם כל הבגדים האלה. העמסנו את הכל למולטיפלה יחד עם שתי "ברקינו" משהו שנראה כמו שתי סירות אטומות צהובות עם דגל קטנטן מעל. "בתוך הברקינו אנחנו את כל מה שאנחנו צריכים לשחיה." הסביר פרנצ'סקו "מים, עזרה ראשונה, משחה נגד עקיצת מדוזות, טלפון נייד ועוד".אחר הצהרים יצאנו בנסיעה מזרחה חולפים על פני הפרברים של רומא ומשם לנוף הררי של האפנינים וחבל Abruzzo. כפרים קטנים וציוריים בנויים על מצוקים ורכסים. אני ומנילה עבדנו על קונספירציות לא מתוחכמות במיוחד איך בסוף נתחמק מכל הקילומטרים האלה של שחיה בים. לקראת ערב הגענו לעיר Pescara שלחוף הים האדריאטי. אנטונלו חיכה לנו עם היאכטה 12 מטר שלו במרינה. סידרנו את הציוד שלנו בתאים ומשם אנטונלו שלח אותנו לקנות אוכל לשבוע. קניתם פעם אוכל עם חבורת איטלקים? הם יסודיים. לא מבזבזים כסף וזמן על שטויות. הרבה פרושוטו פרוס דק דק. הרבה פרמז'ן רג'נו. הרבה יין. הרבה מלונים אותם אוכלים עם הפרושטו. וכמובן קפה וכל מיני מאפים קטנים שאוכלים עם הקפה בבוקר. מאוחר בערב הפלגנו. במשך הלילה חצינו את הים האדריאטי. למחרת בצהרים הגענו אל העיר Sibenik לחופה של קרואטיה. נרשמנו בתחנת המשטרה המקומית והמשכנו עם היאכטה לקבוצת האיים ושמורת טבע Kornati – איים חשופים ומסולעים שרובם לא מיושבים. למעשה רוב שטחה של השמורה הוא שטח ימי. את הלילה עשינו במעגן של אחד הכפרים. למחרת התכוננתי לשחיה הראשונה שלי כחלק מקבוצת swim trekking. פרנצ'סקו הדריך אותי לגבי הסדר הנכון של הלבוש. תחילה יש למרוח וזלין בבית השחי על מנת למנוע פצעי שפשוף. חולצת לייקרה שרוול ארוך על הגוף. אחר כך לבשתי חליפה שנראית כמו חליפת גלישה אך דקה ממנה. החליפה תפקידה להציף אותך ולשמור על חום הגוף וכמובן להגן מפני צריבת מדוזות. גרביים מיוחדות מגנות על הרגל ומעל סנפירים. על הראש חובשים כובע שחיה דק ומעל מסיכה עם שנורקל. האי שנבחר ליום הראשון היה יחסית אי קטן. פרנצ'סקו חילק אותנו לזוגות. ה"הברקינו" נקשרה אליו במיתר ארוך. בתוך הסירה הצהובה הקטנה הכנסנו קצת אוכל, טלפון נייד, ציוד עזרה ראשונה, משחה נגד צריבת מדוזות וקצת בגדים יבשים. האמת שלא ראינו מדוזה אחת במשך שבוע. פרנצ'סקו הוביל כשהוא גורר אחריו את הברקינו. הצבע הצהוב החזק של הברקינו בלט למרחוק על רקע המים הצלולים של הים האדריאטי. התאמנו את עצמנו לקצב השחיה של פרנצ'סקו ובהדרגתיות היה לכל החמישה קצב אחיד של שחיה. מעגן היאכטות נעלם מזמן ושחינו במהירות לאורך חופי האי. בתוך המים יכולנו לראות דגים, ספוגים, סלעים, צדפות ענקיות וצמחיית ים. לאחר כשעה של שחיה כיוון פרנצ'סקו לאי קטנטן עליו עשינו הפסקה קצרה. השחייה נעשית במרחק של עד חמישים מטר לערך מהחוף. לאחר הקילומטר הראשון הגוף והראש עסוקים בשמירה על קצב השחיה, קצב נשימה נכון ולהתפעל מהנוף התת מימי. החליפה שמציפה אותך עוזרת לך למעשה להתמקד רק בשחיה. ההפסקות הן באיים קטנים או מדפי סלע הרחק מכל חוף ציבורי. החיבור לים ולנוף הימי הוא הכי חזק שיכול להיות. באחד הימים הקפנו אי שצידו האחד צוקים גבוהים הנופלים באנכית אל תוך המים הצלולים לעומק של כמאה מטר. לאחר כמה קילומטרים של שחיה הבנות התעייפו. עשינו הפסקת צהריים על מדפי סלע שנטו אל המים בזוית קהה. מנילה היתה כבר תשושה מהשחיה ולכן פרנצ'סקה ופאולה נשארו איתה לחכות לאנטונלו שיבוא לאסוף אותן עם היאכטה. אני ופרנצ'סקו המשכנו בשחיה עד ששחינו מתחת לצוקים הגבוהים. כמו בסרט "הכחול הגדול" מתחתנו היה רק כחול שהלך ונהיה יותר ויותר כהה ככל שצללנו. זה היה רגע השיא של השבוע שחיה שעשינו בקרואטיה.
אבל דבר לא הכין אותנו לקראת מה שבא באותו לילה. לקראת ערב התחלנו את השיט חזרה לכיוון איטליה. הים היה יחסית שקט ולא נראתה כל סערה באופק. לקראת חצות התעוררתי במה שנדמה למכונת כביסה ענקית. היאכטה נקלעה לסופה נוראית שטלטלה אותנו לכל הכיוונים. גשם זלעפות הצליף בסיפון ובאנטונלו שאחז בחוזקה בהגה. פאולה שכבה במרכז התא שלה פורשת את ידיה כצלוב ומתפללת שנעבור בשלום את הלילה. אני חשבתי למה לא יכולתי לבחור בחיים קצת יותר בנאליים ודימיינתי איך המסוק מחלץ אותנו אם בכלל יגיע מסוק. יחד עם זאת סמכתי על אנטונלו והלכתי לישון. עם בוקר הגענו קרוב לפסקארה והים נרגע. כשנפרדנו קבעתי עם פרנצ'סקו להיפגש בסיציליה לשבוע נוסף של שחיה.
